1. ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) מיום 3.07.12 בתיק מ"ת 130-07-12, במסגרתה הורה על שחרור המשיב בתנאי מעצר בית חלקי לפיהם הוא ישהה בבית הוריו ויהא רשאי לצאת מביתו בין השעות 07:00 עד 18:00 בלווית אחד מהוריו, בכפוף להפקדה של 5,000 ש"ח וערבות של שני צדדים שלישיים על סך 10,000 ש"ח.
2. בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב הוא הואשם בשתי עבירות של נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון נהיגה; בשתי עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח; בשתי עבירות של פזיזות; בשתי עבירות של הכשלת שוטר; בשתי עבירות של אי ציות לאור אדום; ובעבירה של נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד-סטרי. לפי המתואר בכתב האישום, המשיב נהג מספר פעמים באופנוע מבלי שהיה לו רישיון נהיגה בר תוקף ובהעדר פוליסת ביטוח בת תוקף. בהמשך לכך, ביום 30.06.12 נהג המשיב באופנוע בדרך חברון בירושלים ושעה שהגיע למחסום משטרתי שהוצב בסמוך לבריכת הסולטאן הוא לא נענה להוראת שוטר שהורה לו לעצור. השוטר נכנס למרכז הכביש על מנת לעצור את המשיב, אך המשיב עקף אותו וכמעט פגע בקטנוע שנסע בנתיב הנגדי. המשיב המשיך בנסיעה כשהוא חוצה צומת באור אדום. בהמשך נסיעתו הוא גם לא שעה לכריזותיו של שוטר אחר שביקשו לעצור והוא חצה צומת נוספת באור אדום. לאחר מכן הוא אף נסע בניגוד לכיוון התנועה כשכל אותה עת ניידת משטרה דולקת בעקבותיו. בסופו של המרדף, ביצע המשיב פנייה חדה שמאלה, פגע במדרכה, וניידת המשטרה פגעה בחלקו האחורי של האופנוע.
3. במסגרת הדיון בבית משפט קמא, המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ואך טען לקיומן של נסיבות מקלות וקיומה של חלופת מעצר הולמת שיש בה להפיג את המסוכנות הנטענת שנשקפת ממנו. כאמור, בית המשפט קיבל את טענות המשיב והורה על שחרורו למעצר בית חלקי.
4. לטענת העוררת טעה בית משפט קמא בשחררו את המשיב. לדבריה, המשיב הוא אדם מסוכן אשר אך בנס, התנהגותו לא גרמה לתאונת דרכים שתוצאותיה אף יכלו להיות קטלניות. בריחתו מהשוטרים שדלקו בעקבותיו תוך נהיגה פזיזה ומסוכנת מלמדת אף היא על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, באופן שאין בחלופת מעצר כדי להפיגה. התרסתו כנגד השוטרים האמונים על אכיפת החוק מלמדת כי לא ניתן לתת בו את האמון העומד בבסיס שחרור לחלופת מעצר. גם העדר עבר פלילי ותעבורתי למשיב אין בו כדי לאיין מסוכנות זו, במיוחד לאור העובדה שהמשיב הודה בחקירתו כי הוא נהג בעבר פעמים רבות באופנוע ללא רישיון וללא ביטוח והוא אף נתפס בעבר נוהג באופן האמור. בדיון שהתקיים ביום 3.07.12 הוסיף ב"כ העוררת, כי בית משפט קמא כלל לא בחן את טיבה של חלופת המעצר, והורי המשיב שנכחו בדיון בבית משפט קמא, לא נשאלו דבר, בכלל זה על יכולתם לפקח על המשיב. ב"כ העוררת ציין כי המשיב מחזיק למעשה את האופנוע בבעלותו מבלי שיש לו רישיון נהיגה, ובין אם הוריו יודעים על כך ואינם מונעים זאת מבעדו, ובין אם הדבר נעלם מעיני הוריו, יש בכך כדי ללמד על חוסר יכולתם לפקח על המשיב. למצער, היה על בית משפט קמא לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב בטרם הורה על שחרורו לחלופה.
5. מנגד טען ב"כ המשיב כי חרף העובדה שמדובר בעבירות חמורות, מדובר בנער בן 18 שאמור להתגייס בזמן הקרוב ליחידה מובחרת בצבא, מתוך רצון לתרום ולשרת את המדינה. מעצרו עלול לחסום בפניו נתיב זה. הוא הוסיף, כי האופנוע יימכר בזמן קרוב וממילא אין סיכוי שהמשיב יעשה בו עוד שימוש. לדבריו, המשיב לא היה מודע לכך ששוטרים דולקים בעקבותיו, ובסופו של דבר השוטרים פגעו בו באמצעות הניידת שלהם, שברו את רגלו, ואף לא טרחו להתנצל. ההלכה היא כי ככלל אין מקום להורות על מעצרם של נאשמים בעבירות מהסוג שהואשם בהן המשיב, שעה שאין להם עבר פלילי. בנסיבות העניין, כפי שהסיק בית משפט קמא, החלופה עליה הורה היא סבירה, ואין מקום להתערב במסקנותיו.
דין הערר להתקבל.
6. לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרת המעשים המיוחסים למשיב. המשיב נהג ללא רישיון נהיגה וביצע עבירות תנועה רבות, תוך שהוא נמלט בנהיגה פרועה משוטרים שדלקו אחריו. עבירות אלו מקימות עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהן (ראו והשוו בש"פ 7047/04
אלעסאם נ' מדינת ישראל, 12.08.04; בש"פ 221/05
עמרני נ' מדינת ישראל, 27.01.05). בניגוד לנסיבות ההחלטה בעניין אלחמידי (בש"פ 2465/05
אלחמידי נ' מדינת ישראל, 23.03.05), עליה סמך ב"כ המשיב את טיעוניו, שם שוחרר הנאשם לחלופת מעצר, הרי שבמקרה זה אין מדובר במעידה "חד פעמית" ו"סיטואציה אליה נקלע הנאשם באופן ראשוני ויוצא דופן". במקרה זה, המשיב, לפי דבריו שלו, נוהג ללא רישיון וללא ביטוח באופן תדיר ומזה זמן רב. למעלה מכך, הוא רכש אופנוע שעה שאין לו רישיון נהיגה, ובכך גילה את הזלזול הרב והמופגן כלפי החוק, כמו גם חייהם של המשתמשים בדרכים. בית המשפט ציין לא פעם כי מעשים מעין דוגמת המעשים המיוחסים למשיב, של הימלטות משוטרים תוך ביצוע עבירות תעבורה לא מעטות ותוך סיכון חיי אדם, מלמדים אף הם על יחסו של המשיב והתרסתו כנגד החוק והאמונים על אכיפתו. גם קשה לתת אימון באדם כזה וקיים חשש של ממש ששחרורו עלול לסכן את שלום הציבור (בש"פ 8968/09
אבו-צולב נ' מדינת ישראל, 17.11.09; ב"ש (מחוזי-י-ם) 610/10
סלאימה נ' מדינת ישראל, 17.02.10). במקרה זה, אף אם תאמר כי המשיב לא שם לב לכך שניידת דולקת אחריו וכורזת לו לעצור, די בנהיגתו הפרועה, ללא פשר לפי גרסתו, שאך בדרך נס לא הובילה לקיפוח חיי אדם או פציעתם כדי להוות עילת מעצר איתנה.
7. עם זאת, גם כאשר מדובר בביצוע עבירות חמורות המקימות חזקת מסוכנות, לא בכל מקרה יהא מקומו של נאשם המואשם בעבירות מעין אלו מאחורי סורג ובריח. לפי מצוות סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, על בית המשפט להימנע ממעצר נאשם, ולבחון בכל מקרה ומקרה ספציפי האם ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה ויש בה לתת מענה יחסי להבטחת שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין, גם אם אין בחלופה כדי לתת מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש"פ 6927/09
פלוני נ' מדינת ישראל, 7.09.09; בש"פ 10267/07
פטריק נ' מדינת ישראל, 3.01.08). במסגרת זו, גם במקרה זה יש לשקול את נסיבותיו האינדיבידואליות של המשיב על רקע נסיבות המקרה, ולבחון האם, חרף חומרתה ומסוכנותה של התופעה, ניתן למצוא מענה סביר לחשש המסוכנות בחלופת מעצר נאותה. בכלל זה יש ליתן את הדעת על מועד גיוסו הקרוב של המשיב והשפעת מעצרו על גיוסו, העדר עבר פלילי וגילו הצעיר. לפיכך, נדמה כי בחינת חלופת מעצר קונקרטית ומידת התאמתה לנסיבות מקרה זה דורשת קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. רק אז, ניתן יהיה לבחון בצורה מושכלת האם חלופה מסוימת יש בה כדי להפיג את המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו אם לאו, כאמור.
בשים לב לכל האמור, אני מקבל את הערר ומורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר יוגש לבית משפט קמא ואשר בבוא העת, לאחר קבלת התסקיר ישקול אם לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אם לאו. לעת הזאת, ועד למתן החלטה אחרת, המשיב יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.
ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, במעמד המתייצבים.